Bava Metzia 199

Kapitel 199

א <big>מתני׳</big> המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו

1 WENN JEMAND EINE KUH AUF EINEN ESEL GETAUSCHTUND SIE GEWORFEN HAT, ODER EINE MAGD VERKAUFT UND SIE GEBOREN HAT, UND DER EINE SAGT, [DIES SEI ERFOLGT] BEVOR ER SIE VERKAUFT HAT, UND DER ANDERE SAGT, NACHDEM ER SIE GEKAUFTHAT, SO TEILEN SIE.

ב היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן ב' שדות אחת גדולה ואחת קטנה

2 WENN [DER VERKÄUFER] ZWEI SKLAVEN HAT, EINEN GROSSEN UND EINEN KLEINEN, EBENSO AUCH ZWEI FELDER, EIN GROSSES UND EIN KLEINES,

ג הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול

3 UND DER KÄUFER SAGT, ER HABE DEN GROSSEN GEKAUFT, UND DER ANDERE SAGT, ER WISSE ES NICHT, SO HAT ER DEN GROSSEN ERWORBEN.

ד המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן

4 WENN DER VERKÄUFER SAGT, ER HABE DEN KLEINEN VERKAUFT, UND DER ANDERE SAGT, ER WISSE ES NICHT, SO ERHÄLT ER NUR DEN KLEINEN.

ה זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר

5 WENN DER EINE SAGT, DEN GROSSEN, UND DER ANDERE SAGT, DEN KLEINEN, SO SCHWÖRE DER VERKÄUFER, DASS ER DEN KLEINEN VERKAUFT HABE.

ו זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:

6 WENN DER EINE SAGT, ER WISSE ES NICHT, UND DER ANDERE SAGT, ER WISSE ES NICHT, SO TEILEN SIE.

ז <big>גמ׳</big> אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה

7 GEMARA. Weshalb teilen sie, sollte man doch sehen, in wessen Besitz er sich befindet, der andere Kläger sein und den Beweis erbringen müssen!?

ח א"ר חייא בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימא בסימטא

8 R. Ḥija b. Abin erwiderte im Namen Šemuéls: Wenn [die Kuh] sichauf dem Felde befindet, beziehungsweise die Magd auf der Straßenecke. —

ט ונוקמא אחזקת דמרא קמא וליהוי אידך המע"ה

9 Sollte man sie doch in dem Besitze des ersten Eigentümers belassen, der andere Kläger sein und Beweis erbringen müssen!? —

י הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה

10 Hier ist die Ansicht Symmachos’ vertreten, welcher sagt, der Betrag, über den ein Zweifel besteht, sei ohne Schwur zu teilen. —

יא אימור דאמר סומכוס בשמא ושמא בברי וברי מי אמר

11 Symmachos sagt es ja nur von dem Falle, wenn beide ‘vielleicht’sagen, sagt er es etwa auch von dem Falle, wenn es beide mit Bestimmtheit behaupten!?

יב אמר רבה בר רב הונא אין אמר סומכוס אפילו בברי וברי

12 Rabba, Sohn des R. Hona, erwiderte: Freilich, Symmachos sagte es auch von dem Falle, wenn es beide mit Bestimmtheit behaupten.

יג רבא אמר לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר שמא משלקחתי

13 Raba erklärte: Tatsächlich sagte es Symmachos nur von dem Falle, wenn beide ‘vielleicht’ sagen, nicht aber, wenn es beide mit Bestimmtheit behaupten, nur lese man hier: und der eine sagt, vielleicht bevor er sie verkauft hat, und der andere sagt, vielleicht nachdem er sie gekauft hat. —

יד תנן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו

14 Wir haben gelernt: Wenn der eine sagt, er wisse es nicht, und der andere sagt, er wisse es nicht, so teilen sie.

טו בשלמא לרבא מדסיפא שמא ושמא רישא נמי שמא ושמא אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי השתא ברי וברי אמר יחלוקו שמא ושמא מיבעיא

15 Allerdings spricht nach Raba, wenn der Schlußsatz von dem Falle handelt, wenn beide ‘vielleicht’ sagen, auch der Anfangsatz von dem Falle, wenn beide ‘vielleicht’ sagen; wozu aber braucht nach Rabba b. R. Hona, nach dem Symmachos es auch von dem Falle sagt, wenn beide es mit Bestimmtheit behaupten, wo diessogar von dem Falle gilt, wenn beide es mit Bestimmtheit behaupten, von dem Falle gelehrt zu werden, wenn beide ‘vielleicht’ sagen!? —

טז אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא שמא ושמא אבל ברי וברי לא תנא סיפא שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי ואפ"ה יחלוקו

16 Wenn nur das, so ist dies kein Einwand; er lehrt den Schlußsatz zur Erklärung des Anfangsatzes; damit man nicht glaube, der Anfangsatz spreche von dem Falle, wenn beide ‘vielleicht’ sagen, nicht aber, wenn beide es mit Bestimmtheit behaupten, lehrt er im Schlußsatze den Fall, wenn beide ‘vielleicht’ sagen, woraus man schließe, daß der Anfangsatz von dem Falle spricht, wenn beide es mit Bestimmtheit behaupten, und dennoch teilen sie. —

יז תנן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שקטן מכר

17 Wir haben gelernt: Wenn der eine sagt, den großen, und der andere sagt, den kleinen, so schwöre der Verkäufer, daß er den kleinen verkauft habe.

יח בשלמא לרבא דאמר כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר מש"ה ישבע אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי אמאי ישבע מוכר יחלוקו מיבעי ליה

18 Allerdings schwöre er nach Raba, welcher sagt, Symmachos sage es nur von dem Falle, wenn beide ‘vielleicht’ sagen, nicht aber, wenn beide es mit Bestimmtheit behaupten; weshalb aber schwöre der Verkäufer nach Rabba b. R. Hona, welcher sagt, Symmachos sage es auch von dem Falle, wenn beide es mit Bestimmtheit behaupten, sie sollten ja teilen!? —

יט מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא כדבעינן למימר לקמן:

19 Symmachos pflichtet in dem Fallebei, wenn ein Schwur nach der Tora zu leisten ist, wie wir weiter erklären werden.

כ היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן [וכו']: אמאי ישבע מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו

20 WENN [DER VERKÄUFER] ZWEI SKLAVEN HAT, EINEN GROSSEN UND EINEN KLEINEN &C. Weshalb muß er schwören, was der eine fordert, gesteht ja der andere nicht ein, und was der andere eingesteht, fordert ja jener nicht!?

כא ועוד הילך הוא

21 Ferner heißt dies ja: da hast dues!?

כב ועוד אין נשבעין על העבדים

22 Und ferner schwört man ja nicht wegen Sklaven!?

כג אמר רב בטוענו דמי דמי עבד גדול דמי עבד קטן דמי שדה גדולה דמי שדה קטנה

23 Rabh erwiderte: Wenn er von ihm das Geld fordert, das Geld für einen großen Sklaven, und [der andere eingesteht] das Geld für einen kleinen Sklaven, das Geld für ein großes Feld, und [der andere eingesteht] das Geld für ein kleines Feld.

כד ושמואל אמר בטוענו כסות עבד גדול כסות עבד קטן עומרי שדה גדולה עומרי שדה קטנה

24 Šemuél erklärte: Wenn er von ihm das Gewand eines großen Sklaven fordert, und [der andere eingesteht] das Gewand eines kleinen Sklaven, die Garben eines großen Feldes, und [der andere eingesteht] die Garben eines kleinen Feldes. —

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel